החלטה בתיק ת"ח 45897-02-12

1.         בעקבות פסק הדין הדוחה את התביעה ולבקשת באי כוח האנייה הוריתי ביום 26/2/14 על החזרת הפיקדון שהופקד להבטחת שחרור האנייה ממעצר. ביום 3/3/14 ביקשה המשיבה לעכב את ביצוע ההחזר על מנת לאפשר לה לשקול הגשת ערעור על פסק הדין. בו ביום החלטתי כי הבקשה לעיכוב ההחזר תועבר לתגובת המבקשת תוך 10 ימים אולם הוספתי כי תנאי לצו הארעי הינו כי המשיבה תפקיד סך של 50,000 ש"ח להבטחת נזקי העיכוב.

2.         בבקשה 26 שהוגשה ביום 9/3/14 נמסרה הודעה מוסכמת לפיה הערבות להבטחת נזקי העיכוב תופקד על ידי המשיבה תוך יומיים שלושה (כלומר לא יאוחר מיום  12/3/14) וכי המועד להגשת תגובת האנייה לעיכוב ההחזרה יוארך למשך 7 ימים ממועד הפקדת הערבות.

3.         בבקשה הנוכחית מתברר כי המשיבה טרם הפקידה את הערבות להבטחת נזקי העיכוב וזאת חרף ההסכמה כי הערבות תופקד עד ליום 12/3/14. עוד התברר כי המשיבה נוקטת בהליכים נוספים כנגד האנייה בבית המשפט באנטוורפן וגם בגדרם של הליכים אלו ניתן צו למעצרה של האנייה בין היתר בשל החוב נשוא התביעה בתיק זה.

4.         בנסיבות אלו עותרת האנייה להשבה מידית של הפיקדון שהופקד להבטחת שחרור האנייה. המשיבה מתנגדת לשחרור הפיקדון ומבקשת לאפשר לה להגיש את הערבות להבטחת העיכוב עד ליום 26/3/14 מועד בו אמרו לחזור עו"ד סלע על מנת לחתום על המחאה שתוגש לבית המשפט. עוד נטען כי ההליכים באנטוורפן אינם חופפים להליך הנוכחי וכי מדובר בתביעת גברא  כנגד גורמים מסחריים ולא הליכי תביעת חפצא כנגד האנייה.

5.         איש מבעלי הדין לא המציא לעיוני את מסמכי התביעה בבית המשפט באנטוורפן כך שבהעדר הסכמה איני יכול לקבוע האם יש בהם חפיפה להליכים בתיק זה והאם מדובר בתביעה בגין אותו חוב. על כן אין בהליכים אלו די כדי לבסס החלטה בעניין שבפני.

6.         כידוע עם מתן פסק דין זכאי בעל הדין שכה לממש את זכייתו. רצונו של הצד שכנגד להגיש ערעור אינו מצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין. כך גם ברי כי עם מתן פסק דין הדוחה את התביעה זכאי הנתבע שזכה להחזרת כל ערובה שהפקיד להבטחת התביעה. בהתאם  זכאי הנתבע שנכסיו עוקלו כי העיקול יוסר או כי צו מניעה שניתן יבוטל. עם מתן פסק דין הדוחה את התביעה פוקעים כל הצווים הזמניים שניתנו להבטחה, אלא אם מורה בית המשפט אחרת (ראו תקנה 370 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 ) בהתאם יש להשיב פיקדון שהופקד להבטחת שחרור האנייה ממעצר למפקידו.

            הגשת ערעור, לא כל שכן , הכוונה  להגשת ערעור אינם מצדיקים הותרת הפיקדון. למעשה הגשת בקשה לעיכוב החזרת הפיקדון כמוה כבקשה למתן סעד זמני עד הכרעה בערעור בדומה להוראות תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984. 

7.         במקרה הנוכחי הוריתי כי תנאי לעיכוב החזרת הפיקדון הינו הפקדת ערובה על סך של 50,000 ש"ח. בהחלטתי לא נקבתי במועד להפקדה ופשיטא כי כל עוד לא הופקד הפיקדון לא היה מקום לעיכוב. ייתכן שראוי היה לאפשר למשיבה מספר ימים להמצאת הערובה, במיוחד בשים לב שמדובר בחברה זרה, אולם את שהחסרתי השלימו הצדדים כאשר הסכימו בבקשה 26 כי הערובה תופקד עד ליום 12/3/14.

            בנסיבות אלו ברי כי משנמנעה המשיבה להפקיד את הערובה במועד, פקע הצו הארעי והמבקשת זכאית הייתה לדרוש את השבת הפיקדון ללא כל תנאי נוסף.

8.         התנהגות המשיבה שמתעכבת בהפקדת הערובה זמן כה רב, מבלי לבקש ארכה, מצדיקה את שחרור הפיקדון לאלתר.   עדרו של עו"ד סלע אינה מצדיקה מתן ארכה. במיוחד יש לזכור כי הותרת הפיקדון בסכום כה משמעותי, מעל 1.6 מיליון ש"ח, גורמת נזק והפסד כספי למשיבה.

עם זאת ומאחר וייתכן כי נפלה אי הבנה, אני  מאריך למשיבה את המועד להפקדת הפיקדון עד ליום 24/3/14 שעה 14:00 שאחרת יוחזר הפיקדון לאנייה בהתאם לפרטים שנמסרו על ידי באי כוחה בבקשה 29.

ניתנה היום, כ"א אדר ב תשע"ד, 23 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.